"מתוך הבלוג "פנימה""אנחנו רגילים לקום בבוקר ולראות את העטיפה החיצונית שלנו משתקפת אלינו בראי. יי פשוט התרגלנו כל כך
עד שמבלי לחשוב, אנחנו קוראים לעטיפה הזו – "אני." י אנחנו מאוד מודאגים מכל כתם וקמט שיש לעטיפה, ועלולים אפילו לקבל דיכאון אם העטיפה הזו שוקלת כמה קילוגרמים יותר מעטיפות של אנשים אחרים… י כן אנחנו נותנים חשיבות מוגזמת לעטיפה של הגוף, והורגלנו לטפח אותה עד אבדן חושים או ליתר דיוק עד אבדן כל פרופורציה..י
כמות עצומה ביותר של אנרגיה מושקעת בהחלקת קמטיה של העטיפה, בהגמשת שריריה, ובקישוטה בבדים תפורים היטב ואפילו לא 10% מתוך כל האנרגיה הזו – מושקעת בטיפוח מה שיש בתוך העטיפה, או לפחות בהכרות עם המהות הפנימית הזו. האם כאשר עטיפת הגוף נפגעת באופן קריטי, חלילה, בתאונה, או בפיגוע – האם האדם נעלם ?יי בודאי שלא.יי אבל מה בכל זאת קורה, כאשר הגוף נפגע ? י מה שקורה הוא שאותו גוף – כבר לא יכול לשמש כלי לנפש, ולשאר החלקים הרוחניים ששכנו באותה עטיפה, ועליהם לצאת ממנה. אנחנו מכנים את התהליך הזה בשם מוות.י אבל האדם- שהיה קודם בתוך הגוף הזה לא נמס, לא התאדה, לא נעלם בהוקוס פוקוס. כי בתוך הגוף הזה הייתה אנרגיה.יי אנרגיה חזקה, שאנשים רבים חשו בה. י ואנרגיה, כפי שאמר אלברט איינשטיין- איננה יכולה להעלם – היא יכולה רק לשנות צורה. י זהו חוק שימור האנרגיה.י כלומר- אם הייתה באדם החי אנרגיה כלשהי, וכולנו נודה שהיא אכן הייתה בו – הרי שהיא לא יכולה למות. רק הגוף יכול למות.י
מיכל שקט
"בעקבות המשדר בערוץ 1 13.7.10 נאוה יקרה, את אישה אמיצה וכל כך צודקת. שלומי, איזו אמא יש לך, שפועלת ללא ליאות לקידוש זכרך ולהנצחה ראויה.יהי זכרך ברוך.
חזקי ואמצי, נאוה
מיכל שקט
"שלומי יקר, נבצר ממני לעלות לקברך ביום השנה. אך בליבי הייתי אתך ועם משפחתך. יהיה זכרך ברוך.
מוטי ויגדרהויז
"לנאוה ולכל בני משפחת מנסורה היקרים. בשמי ובשם ילדי בית הספר "רודמן" אני מבקש להביע את אהבתנו הרבה לכם, לכולכם. כולנו רוצים לומר תודה על ההזדמנות שניתנה לנו לתעד את סיפור חייו של שלומי ז"ל ולהתודע אליכם, אנשים יקרים. הפעילות להנצחת שמו של שלומי ז"ל הסבה התרגשות רבה בקרב בני הנוער שעסקו בה. היה חשוב לנו לחשוף את הילדים לסיפור חייו של שלומי ז"ל, בן אדם שכולו טוב לב, ושהנתינה היתה עבורו דרך חיים. מכל הלב, מוטי וילדי משפחת בית הספר "רודמן" קריית ים
מעין מנסורה
אבות ובנים/אביתר בנאי:
תיכף אני ארצה שתלכו מפה שאוכל כבר ליפול בשקט שלא תראו את הפצעים נפערים שנשאר לבד ונשבר לאט
תוותרו כבר ותלכו מפה שאוכל כבר לצעוק בשקט בלי המבט הקרוע שלכם שנשאר לבד ונשבר לאט
אבות ובנים סבתות ונכדים הלב של אמא מתפוצץ מי אשם לה מי אשם לי מי יפרד ממי אבא בוכה על בן בוכה על אבא
תיכף אני ארצה שתלכו מפה לא אפחד ליפול לא אפחד לגדול לטבוע או לשוט לחיות או למות
אבות ובנים סבתות ונכדים הלב של אמא מתפוצץ מי אשם לה מי אשם לי מי יקבור את מי אבא בוכה על בן בוכה על אבא אבא בוכה על בן בוכה על אבא ,
יונתן רוטבאום
"פעם דברים היו במקומם, כמו פאזל שלם. השמיים היו נקיים. השמש זרחה והפרפרים התעופפו להם בין הפרחים בגינה והייתה הרגשה רווחת שהכל במקומו. היום אנו עומדים בשדה בין העצים והכל נראה כרגיל, חוץ מאותה הרגשה של חוסר, כאילו נפער חלל שלם ברצף המושלם ולקח עימו את הדברים שהיוו חלק בלתי נפרד מחיינו. מאז אותה מלחמה שנלקחת מאיתנו פתאום נעלמו מחיינו העיניים המאירות שלך, אותן עיניים שהיו נותנות מבט כזה של בטחון שאומר – הכל יהיה בסדר, ששום צרה לא תקרה בדרכנו. אותן עיניים מאירות שנוצצות על כל מעשה קונדס שהקטנות עשו או מעניקות תמיכה מודאגת. כן, אותן עיניים יחסרו לרבים אשר היו מקבלים כמובן מאליו את אותו מבט של "צריך עזרה? אין בעיה". בנוסף אחד הדברים שחסרים הוא אותו חיוך רחב ולבן בפנים הכהות שלך. כל פעם שמסתכלים בתמונות שלך ניתן לראות את אותו חיוך רחב וחסר דאגות. כל פעם ששמך מוזכר עולה תמונה שלך מחייך אליינו ואז אני תמיד נזכר באותו סיפור ילדים על הילד שלא היה לו דבר מלבד חיוך מושלם. בסיפור הילד עושה עיסקה בה הוא מקבל את היכולת להשיג כל שיחפוץ אך החיוך נלקח ממנו. ועכשיו, למרות שהיה לו את הכל הוא לא היה מאושר באמת מכיוון שחיוכו המיוחד נלקח ממנו. והיום, אנחנו עומדים כאן בתור הילד שגדל אבל אף פעם לא יהיה מאושר באמת כי לקחו לנו את החיוך המיוחד שלנו ובלי שהסכמנו לוותר עליו אפילו. שוקי, אין די מילים לתאר את החוסר שנוצר מאז שהלכת, רק תדע שאתה חסר לנו פה ואנו נמשיך תמיד לזכור אותך בליבנו.
מיכל שקט
"שלומי, אני רוצה להאמין שאתה צופה משמיים ורואה את תעצומות הנפש של אמך נאוה שמקדישה למען הנצחתך את כל כולה. אני נפעמת בכל פעם מהנתינה האימהית, מהרגש העז וההשקעה הטוטאלית למען הנכחתך בינינו החיים. יהי זכרך ברוך.
יפה אלפון
"כמעת 4 שנים ולא להאמין למרות השנים,הכאב והעצב שהוא נושא עימו מסרב להירפא,חבל שחדלת להיות כיכל כך רצית להמשיך לחיות, ואני עדין לא מבינה למה אלהים בחר בך,אתה תמיד היית דואג, עוזר,מפנק,מנקה ומסדר,את בני ביתך אהבת את אישתך אלינור ובנותך לוטם ולידר,בלי די, וכעת ככל שעוברות השנים בנותך גדלו והשאלות קשים למה,ואיך,ומתי זה יגמר והתשובות קשות גם כן,זה המצב וכנראה שאלוהים רצה שלצידויהיה מלאך,והכן נשמתך הזכה בגן עדן מקומה שממנו אתה צופה ושומר על כולם, מרגישים אותך קרוב קרוב ללב בכל רגע-שמחה או כאב.
"מתוך הבלוג "פנימה""אנחנו רגילים לקום בבוקר ולראות את העטיפה החיצונית שלנו משתקפת אלינו בראי. יי
פשוט התרגלנו כל כך
עד שמבלי לחשוב, אנחנו קוראים לעטיפה הזו – "אני." י
אנחנו מאוד מודאגים מכל כתם וקמט שיש לעטיפה, ועלולים אפילו לקבל דיכאון אם העטיפה הזו שוקלת כמה קילוגרמים יותר מעטיפות של אנשים אחרים… י
כן אנחנו נותנים חשיבות מוגזמת לעטיפה של הגוף, והורגלנו לטפח אותה עד אבדן חושים או ליתר דיוק עד אבדן כל פרופורציה..י
כמות עצומה ביותר של אנרגיה מושקעת בהחלקת קמטיה של העטיפה, בהגמשת שריריה, ובקישוטה בבדים תפורים היטב ואפילו לא 10% מתוך כל האנרגיה הזו – מושקעת בטיפוח מה שיש בתוך העטיפה, או לפחות בהכרות עם המהות הפנימית הזו. האם כאשר עטיפת הגוף נפגעת באופן קריטי, חלילה, בתאונה, או בפיגוע – האם האדם נעלם ?יי
בודאי שלא.יי
אבל מה בכל זאת קורה, כאשר הגוף נפגע ? י
מה שקורה הוא שאותו גוף – כבר לא יכול לשמש כלי לנפש, ולשאר החלקים הרוחניים ששכנו באותה עטיפה, ועליהם לצאת ממנה. אנחנו מכנים את התהליך הזה בשם מוות.י
אבל האדם- שהיה קודם בתוך הגוף הזה לא נמס, לא התאדה, לא נעלם בהוקוס פוקוס. כי בתוך הגוף הזה הייתה אנרגיה.יי
אנרגיה חזקה, שאנשים רבים חשו בה. י
ואנרגיה, כפי שאמר אלברט איינשטיין- איננה יכולה להעלם – היא יכולה רק לשנות צורה. י
זהו חוק שימור האנרגיה.י
כלומר- אם הייתה באדם החי אנרגיה כלשהי, וכולנו נודה שהיא אכן הייתה בו – הרי שהיא לא יכולה למות. רק הגוף יכול למות.י
מיכל שקט
"בעקבות המשדר בערוץ 1 13.7.10
נאוה יקרה,
את אישה אמיצה וכל כך צודקת.
שלומי, איזו אמא יש לך, שפועלת ללא ליאות לקידוש זכרך ולהנצחה ראויה.יהי זכרך ברוך.
חזקי ואמצי, נאוה
מיכל שקט
"שלומי יקר,
נבצר ממני לעלות לקברך ביום השנה. אך בליבי הייתי אתך ועם משפחתך.
יהיה זכרך ברוך.
מוטי ויגדרהויז
"לנאוה ולכל בני משפחת מנסורה היקרים.
בשמי ובשם ילדי בית הספר "רודמן" אני מבקש להביע את אהבתנו הרבה לכם, לכולכם.
כולנו רוצים לומר תודה על ההזדמנות שניתנה לנו לתעד את סיפור חייו של שלומי ז"ל ולהתודע אליכם, אנשים יקרים.
הפעילות להנצחת שמו של שלומי ז"ל הסבה התרגשות רבה בקרב בני הנוער שעסקו בה. היה חשוב לנו לחשוף את הילדים לסיפור חייו של שלומי ז"ל, בן אדם שכולו טוב לב, ושהנתינה היתה עבורו דרך חיים.
מכל הלב,
מוטי וילדי משפחת בית הספר "רודמן" קריית ים
מעין מנסורה
אבות ובנים/אביתר בנאי:
תיכף אני ארצה שתלכו מפה
שאוכל כבר ליפול בשקט
שלא תראו את הפצעים נפערים
שנשאר לבד ונשבר לאט
תוותרו כבר ותלכו מפה
שאוכל כבר לצעוק בשקט
בלי המבט הקרוע שלכם
שנשאר לבד ונשבר לאט
אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יפרד ממי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
תיכף אני ארצה שתלכו מפה
לא אפחד ליפול לא אפחד לגדול
לטבוע או לשוט לחיות או למות
אבות ובנים סבתות ונכדים
הלב של אמא מתפוצץ
מי אשם לה מי אשם לי
מי יקבור את מי
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
אבא בוכה על בן בוכה על אבא
,
יונתן רוטבאום
"פעם דברים היו במקומם, כמו פאזל שלם. השמיים היו נקיים. השמש זרחה והפרפרים התעופפו להם בין הפרחים בגינה והייתה הרגשה רווחת שהכל במקומו.
היום אנו עומדים בשדה בין העצים והכל נראה כרגיל, חוץ מאותה הרגשה של חוסר, כאילו נפער חלל שלם ברצף המושלם ולקח עימו את הדברים שהיוו חלק בלתי נפרד מחיינו.
מאז אותה מלחמה שנלקחת מאיתנו פתאום נעלמו מחיינו העיניים המאירות שלך, אותן עיניים שהיו נותנות מבט כזה של בטחון שאומר – הכל יהיה בסדר, ששום צרה לא תקרה בדרכנו. אותן עיניים מאירות שנוצצות על כל מעשה קונדס שהקטנות עשו או מעניקות תמיכה מודאגת. כן, אותן עיניים יחסרו לרבים אשר היו מקבלים כמובן מאליו את אותו מבט של "צריך עזרה? אין בעיה".
בנוסף אחד הדברים שחסרים הוא אותו חיוך רחב ולבן בפנים הכהות שלך. כל פעם שמסתכלים בתמונות שלך ניתן לראות את אותו חיוך רחב וחסר דאגות.
כל פעם ששמך מוזכר עולה תמונה שלך מחייך אליינו ואז אני תמיד נזכר באותו סיפור ילדים על הילד שלא היה לו דבר מלבד חיוך מושלם.
בסיפור הילד עושה עיסקה בה הוא מקבל את היכולת להשיג כל שיחפוץ אך החיוך נלקח ממנו.
ועכשיו, למרות שהיה לו את הכל הוא לא היה מאושר באמת מכיוון שחיוכו המיוחד נלקח ממנו.
והיום, אנחנו עומדים כאן בתור הילד שגדל אבל אף פעם לא יהיה מאושר באמת כי לקחו לנו את החיוך המיוחד שלנו ובלי שהסכמנו לוותר עליו אפילו.
שוקי, אין די מילים לתאר את החוסר שנוצר מאז שהלכת, רק תדע שאתה חסר לנו פה ואנו נמשיך תמיד לזכור אותך בליבנו.
מיכל שקט
"שלומי,
אני רוצה להאמין שאתה צופה משמיים ורואה את תעצומות הנפש של אמך נאוה שמקדישה למען הנצחתך את כל כולה.
אני נפעמת בכל פעם מהנתינה האימהית, מהרגש העז וההשקעה הטוטאלית למען הנכחתך בינינו החיים.
יהי זכרך ברוך.
יפה אלפון
"כמעת 4 שנים ולא להאמין למרות השנים,הכאב והעצב שהוא נושא עימו מסרב להירפא,חבל שחדלת להיות כיכל כך רצית להמשיך לחיות, ואני עדין לא מבינה למה אלהים בחר בך,אתה תמיד היית דואג, עוזר,מפנק,מנקה ומסדר,את בני ביתך אהבת את אישתך אלינור ובנותך לוטם ולידר,בלי די, וכעת ככל שעוברות השנים בנותך גדלו והשאלות קשים למה,ואיך,ומתי זה יגמר והתשובות קשות גם כן,זה המצב וכנראה שאלוהים רצה שלצידויהיה מלאך,והכן נשמתך הזכה בגן עדן מקומה שממנו אתה צופה ושומר על כולם, מרגישים אותך קרוב קרוב ללב בכל רגע-שמחה או כאב.